סיפורים, תמונות וסרטונים של סער

6:26 אזעקת הצבע אדום הראשונה ובעקבותיה עוד עשרות שהפכו למאות בקצב מסחרר. סער ישר מתעורר ורץ להביא את מיה אני רצה לתבור יש לנו רק 5 שניות להגיע למרחב מוגן ולסגור את דלת הממד.

איזה “כיף” סער איתנו בממד סוף סוף ולא יוצא ישר החוצה וזה קורה מפני שבשנה האחרונה עבר לתפקיד במשרד הבטחון ונשאר כחבר בכיתת הכוננות. הבנות מפצירות שנביא את הכלבות מבחוץ והאזעקות לא מפסיקות אבל סער רץ להביא אותם ותוך כדי אנחנו שומעים רעש חריג ביותר לשעות בוקר מוקדמות של יום שבת ובוודאי רעש חריג לאזור בו אנחנו גרים, אלו רעשים של להקת אופנועים, סער ניגש למרפסת האחורית (אנחנו גרים בקו האחרון בקיבוץ) ובשלב זה כבר מבחין במחבלים שנעים לכיוון הבסיס הממוקם בתוך הקיבוץ.

מרגע זה כל הסיפור מקבל תפנית רצינית וסער כבר ניגש לטלפון האדום שיש לו מתוקף תפקידו ומתחיל לנהל חמל ביתי. הרבשץ הנוכחי לא עונה וכשיצר קשר עם החמל הצבאי יש קולות היסטריה שאומרים יש אפולו, חטופים, הרוגים.

סער מתארגן ליציאה תוך כדי טלפונים של אנשי בטחון שעובדים איתו ואין תמונה ברורה רק ידוע שמדובר באירוע חדירה שהיקפו טרם התגלה.

מבחינתי ברור לי שסער יצא, כך היה תמיד ואני כבר מתורגלת הרי אירועי בטחון לא היו זרים לי.

סער התחמש ברובה ובאקדח ואת האקדח האישי שלו דרך עבורי והשאיר לי בממד. ליוויתי אותו לחלון היציאה האחורית נישקתי אותו, ביקשתי שישמור על עצמו והוא יצא דרוך למשימה.

בינתיים בממד אני יכולה להגיד שהרגשתי מוגנת. בכל זאת היה לי מוט שמאפשר את נעילת דלת הממד, אקדח של סער ואת ההרקולס הפרטי שלי בחוץ. קולות הירי לא פסקו ובשלב מסוים התקרבו עד שהיו על הבית עצמו. ברור לי שאת סער אני לא מטרידה אבל זה כבר היה מלחיץ. סימסתי לסער שיורים על הוא בית והוא ציווה להתכופף ולהיות בשקט. את גופות 2 המחבלים שנמצאו אחכ סמוך לביתי אני מנכסת לו.

כך עברה שעה ועוד שעה כאשר קולות הירי בחוץ לא פסקו והצעקות בערבית נשמעו פעם קרוב ופעם רחוק. בשעה 13:15 נפל החשמל והתקשורת ומרגע זה היינו מנותקות לחלוטין ובעלטה מוחלטת. אני אציין לשבח את הבנות שלי ששמרו על שקט ואיפוק לא דרשו מים או אוכל וגם את הצרכים עשו בלי להתווכח בפח או במזרון.

תחושת הזמן התערפלה לחלוטין ומדי פעם עלו תהיות למה סער לא חוזר עדיין אבל בכללי הרגשתי בטוחה.

כשדפקו על הדלת כמובן שלא פתחתי כי כך סער ציווה אבל אז הוציאו את החלון ונכנסו עד לממד, זה היה רוני הרבשץ הנוכחי המבקש ממני לצאת לארוז מהר מזוודה ושחיילים ילוו אותנו לאוטובוס, אין זמן לדבר. רצנו מהר לאוטובוס כאשר קבוצת חיילים מאגפת אותנו והתיישבנו יחד עם עוד כמה מחבריי הקיבוץ. הילדים מתחילים לספר חוויות ואני יושבת בהלם ומסתכלת סביב ולא מבינה מזה כל הגופות האלה שזרוקות מסביב ומזה כל החיילים האלה ואם רוני בעצם חי אז איפה סער ולמה הוא לא חילץ אותנו?

שלושה חודשים לקח לי להרכיב תחקיר צבאי שלא יבייש אף עיתונאי מכובד.

מרגע יציאתו סער היה חד, לוחם טקטי, חכם ושקט. חבר אליו עוד חבר אחד מכיתת הכוננות ויחד הם ניהלו לחימה שקטה באזור המרכזי של הקיבוץ.

זה לא שהיו חיילים שנלחמו, היו זירות קרב לאורכו ולרוחבו של הקיבוץ אך החבירה עם הצבא נערכה בשעה 12 משלב זה ניהלו יחד לחימה עצימה אותה סער מנהל בייחוד לאור היתרון העצום שהוא מכיר את הקיבוץ כמו את כף ידו וכבר ידע להגיד מה מצב התושבים ומיהם מנותקי הקשר.

סער מחלק את הכוחות לצד הצפוני של הקיבוץ והוא מנהל את הלחימה בצד הדרומי, יחד הם עוברים בית בית מצילים את בני הערובה ומחסלים את המחבלים. בצורה האירונית והקשה ביותר כשמגיע לחלץ את הרבשץ הנוכחי של הקיבוץ ומשפחתו נתקל ונהרג יחד עם חייל נוסף.

סער ניהל לחימה רציפה מ7:30 עד 17:00 כאשר החיילים שלחמו לצידו מספרים שהיה קר רוח, תמיד עם חיוך ודאג להרגיע אותם.

בסער אהיה גאה עד יומי האחרון ובנותינו יגדלו בידיעה שאביהן היה גיבור ובזכותו ניצלו עשרות משפחות. החוסר והגעגוע גם הם לא נותנים מנוח ואת סיפורו אדאג להמשיך ולהפיץ בעולם.

מאז נודע לי מותו של סער עסקתי בחודשים האחרונים בעבודת תחקיר מקיפה שלא הייתה מביישת אף תחקירנית/ן מקצועי.

שאלתי אנשים בקיבוץ שראו אותו במהלך השבת הארורה, חברי כיתת כוננות שחברו אליו והגעתי לכל חייל או משפחות של חיילים שלצערי נהרגו גם הם תוך כדי לחימה והצלת חיינו, חיי קהילת כיסופים.

יום א’ 21.1.24 נערך הסיור הצבאי המקיף של גדוד 450 שהגיע באותה שבת לקראת השעה 12 ומיד הם חברו לסער והמשיכו אתו יחד את הלחימה.

הצלחתי לבנות את תמונת הלחימה מכל זווית שאותה בדקתי ואני גאה לשתף אותה אתכם.

מטעמי צנעת הפרט לא אציין מיקום מדויק אבל אספר באופן מופשט.

באותה שבת התעוררנו לקולות של צבע אדום כמו כולם.

כפי שאתם יודעים סער בשנה האחרונה כבר לא היה רבש”ץ אבל האינסטינקט המיידי לצאת החוצה בער בו והוא מיד יצא החוצה וכבר הבחין בחולית מחבלים רכובים על אופנועים שנעים לכיוון הבסיס מאחורי הבית שלנו.

בשלב זה מחליט לצאת ולחבור לכוחות לפי המקובל (כוחות צבאיים אמורים לחבור ישר לכח הבטחוני ביישוב ויחד לנהל לחימה).

בשעות הראשונות היה קושי לחבור לצבא וסער ניהל לחימה נקודתית באזור האמצעי של הקיבוץ ובסביבות השעה 12 חבר ללוחמים מגדוד 450.

בצוות הגיעו המגד, מ”פ, מפקדים ולוחמים נוספים ובהובלתו של סער התחילו לנהל לחימה פעילה מול המחבלים.

אזורי הלחימה הראשוניים נעו בין מבני גרעין צבר לכיוון הבסיס שם נתקלו בירי מסיבי ונאלצו לסגת ולחכות לכוחות נוספים. בלחימה זו נהרג חייל ונפצעו 4 חיילים נוספים ביניהם המג”ד.

תוך כדי לחימה סער גם מטפל בלוחמים ואצטט 2 לוחמים שנפצעו קשה בהם טיפל:

אילן ביטון: בין כל התופת שהיה, סער היה שקול, שלו ומקצועי. חייך הרבה הרגיע וטיפל בנו בצורה מקצועית ואנחנו חייבים לו את החיים.

מנחם: הגיע עם האקדח שלו והכובע והחיוך שלו הרגיע את האווירה והבטיח לי שעוד נשתה יחד בירה.

לאחר שפינה יחד עם לוחמים נוספים את הפצועים וריכז אותם בתחנת האוטובוס (הציר הראשי של הקיבוץ) נפגש עם כח נוסף שהגיע לקיבוץ גם הם מגדוד 450 ומשלב זה סער מחלק את הכח:    המ”פ ומספר לוחמים נוספים נעים לכיוון צפון הקיבוץ דרך גן תות וגן רימון וסער יחד עם מפקד כיתה בשם אדם אגמון ומספר לוחמים נוספים נעים לכיוון הדרומי לכיוון השכונות שבאזור הבריכה במטרה לחלץ משפחות מנותקי קשר.

בצד הצפוני הכח נתקל בירי מסיבי. המ”פ נפצע קשה ו4 לוחמים נוספים נהרגו.

בצד הדרומי הצליחו לעבור במספר בתים ו”לטהר” אותם ממחבלים עד שנתקלים בירי מסיבי מכיוון אחד הבתים. בהיתקלות זו סער ואדם נהרגו במקום.

סער לחם עד אזור השעה 4 בגבורה ובאומץ לב.

כל חייל שפגש באותו יום מספר על החיוך הרחב, הרוגע והשלווה שהצליח סער להשרות על אף המראות הקשים והירי הבלתי פוסק.

משפטים שנאמרו על סער מצד לוחמים ומפקדים.

מג”ד 450:

את סער הכרתי עוד כשהייתי סמג”ד ב 2019 בבסיס כיסופים במשך 5 חודשים,  נהיינו חברים טובים וסער היה חיובי ותמיד חיפש איך לעזור. סער היה עושה סיבובים סביב הבסיס ומחפש את הפרצות שהיו עושים חיילים ומקפיץ אותי שאגיע לטפל בזה בהקדם. סער היה מקצועי וחיפש לעשות תרגילים משותפים. ב7.10 כשידעתי שאני מגיע לכיסופים נרגעתי כי ידעתי שסער הרבש”ץ. ישר התחבקנו ואני זוכר אותו עם אותה חדות וחתירה למשימה. סער דאג בראש ובראשונה לחיי הקהילה. הוא לא היה מוכן לרדת מהכיוון של להציל את מנותקי הקשר ולוודא שכולם בסדר. סער היה כמו לוחם משלנו, אפילו המפקד. הוא מכיר כל פינה וידע בדיוק מה צריך לעשות. גם כשנפצעתי טיפל בי בקור רוח, אפילו קצת הסתלבט וחתר מיד למשימה הבאה.

מ”פ 450:

סער היה מאד דומיננטי, קר רוח, אפילו לא הזיע. הוא חילק משימות וידע בדיוק מה צריך לעשות. הוא נתן לחיילים המון מוטיבציה ובדיוק ככה אני מצפה מכל מפקד לנהוג.

דוד, לוחם שנלחם בצמוד לסער ואדם:

הוא השרה רוגע, כשהיינו איתו הרגשנו בטוחים כאילו אין בכלל סכנה. הלכנו אחריו והרגשנו שהוא יודע בדיוק מה הוא עושה בשקט שלו ובמקצועיות. הוא תותח ואני יודע שאני לא אשכח אותו ואת הדרך שלו.

כמה מילים מתבור:

לפני שאבא יצא הוא ממש הצחיק אותנו עד שכאבה לי הבטן. פחדתי שספיר (קצינה שסער דיבר איתה בבוקר) אמרה שיש מחבלים שחדרו אבל אני שמחה שאבא יצא והציל אותנו.

כמה מילים ממיה:

אבא היה השראה בשבילי ועצוב לי שהוא לא יהיה איתי. ברגע שהוא יצא מהממד הרגשתי פחות מודאגת כי הייתי רגילה שכל מבצע אבא היה יוצא ומציל את כולם.

• מטרת השיתוף שלי היא סער ורק סער בלבד. אני מתנצלת מראש אם אין אזכור לגבי חברי ותושבי כיסופים שנלחמו גם הם ביום הארור הזה.

השיתוף שלכם זה ההנצחה שלנו.